כוחה של מחמאה

מחמאה לפי מילון אבן שושן: דברי שבח שמביעים לפני אדם על פרט אישי (יופיו, תלבושתו, מעשיו וכו'...)  בכדי לגרום לו נחת

בלועזית- קומפלימנט

יפה לך... אני רואה אותך האוכל יצא לך טעים, תודה שהשקעת וטרחת בשבילי.

כיף שזכרת לקנות לי, אני יודע שאת עמוסה במיליון דברים ולמרות זאת זכרת אותי.

רק לפקוח עיניים, לראות את הטוב שהצד השני מעניק, ופשוט להחמיא.

וזה לא חייב להיות משהו גדול או משהו חומרי. אני לא חייב להיות בעל ממון בכדי שבת הזוג שלי תהיה מאושרת ותסתובב בתחושה שאני לא מחסיר ממנה כלום, אז לא קניתי לה מרצדס אבל כן, בסוף היום, אני אומר לה לפני השינה "היה לי אחלה יום וחלק ממנו בזכותך", (יש שיגידו שזה עדיף על המרצדס)

ואני לא מרגיש שאני מגזים כי זה מה שאני באמת מרגיש כשאני מסתכל על כל היום שעבר,

ראיתי שבבוקר שהיא ארגנה את הילדים, כי היא יודעת שאני לא טיפוס של בוקר

וראיתי שהיא לקחה על עצמה חלק ממשימות היום המורכבות, שהיא יודעת שאני לא אוהב לעשות

ו/או בזכות זה שהתיישבתי בסוף היום והיא מזגה לי כוס יין מול הטלוויזיה.

רק לפקוח עיניים. וכל זה נותן לי תחושה שרואים אותי ושמעריכים אותי.

בהמשך נגלה מספר דברים:

1. שטוב מושך טוב.

2. שטוב בעצם מדבק.

3. שטוב ממלא אותנו ברצון לעשות עוד טוב.

כל זה גורם גם לצד השני לרצות להיות בצד הנותן. קוראים לזה "הדדיות מתגברת", וזה בדיוק כמו אפקט דומינו של רגשות נעימים.

פתאום מגלים שנעים יותר לחיות במערכת יחסים שמלאה ברצון והנאה לעשות טוב אחד לשני.

בתחילת הפוסט ציטטתי את ההגדרה מהמילון למילה "מחמאה" לאלו שלא מחמיאים אף פעם, אולי כי הן עדיין לא הבינו מה הכוח שלה.