
נלחמים על הבית או מצילים את הזוגיות על מה בעצם נלחמים/מצילים, ואיך?
משפטים ששמעתי כל כך הרבה פעמים, לרוב הם מגיעים כמו נשק יום הדין בקרב על הבית,
כאילו עד עכשיו אפשרנו לחיים הזוגיים שלנו להתגלגל בלי אחריות ובלי שליטה, ועכשיו שהם הגיעו כמעט לקצה המסלול, רגע לפני הצומת הקשה ביותר של החיים, רגע לפני שמפרקים הכל ונפרדים איש איש לדרכו, שם פתאום הבנו שיש בעיה, ושם אנחנו יוצאים להלחם "בבעיה".
עכשיו אשאל שאלה קצת טריקית:
מהם 2 הסיבות שבעקבותיהם אנחנו יוצאים למלחמה?
מלחמה על הבית- אנו מפחדים לפרק הכל בגלל הילדים, המחשבה שנשאיר אותם רק אצל אחד מבני הזוג מקשה עליינו לנשום, גם כי לא ניראה אותם מספיק וגם כי, בואו, זה יעלה לי הרבה מאוד כסף לעוד שנים רבות.
---- מקווה שברור לכולם שזוהי סיבה שסביר להניח לא תחזיק אותנו יחד לאורך זמן.
סיבה נוספת מלחמה על הזוגיות- או שיותר נכון לומר: "הצלת הזוגיות",
ופה בהחלפת השם של הביטוי מתחיל הצעד הראשון. אמנם מלחמה על הבית או הצלת הזוגיות נשמע רק עיניין של סמנטיקה אבל במבחן התוצאה ההגדרה הזאת היא שתעזור לנו להתגבר על הקושי הנוכחי ותשאיר אותנו עוד הרבה שנים יחד.
ניסיון להציל את הקשר שלנו, את מה שהיה בנינו ונעלם מאז הילדים, המשכנתא, הלחצים וכו... (זה עובד מצויין עם נוער שההגדרה נוער בסיכון הפכה לנוער בסיכויי, או עם ניצולי שואה שמוגדרים היום כשורדי שואה)
הצעד השני, ואפשר להתחיל כבר עכשיו הוא
לעצום עיניים ולהזכר בימים שרק התחלתם לצאת, הימים שיכולתם להיות יחד כל היום ולדבר שעות אחד עם השני.
זיכרון נעים?
עכשיו שנעים בגוף ובנשמה ואפילו ישנו געגוע לתקופה ההיא אפשר לעבור לשלב השלישי לשאול את עצמנו אם עשיתי הכל חלקכם יקומו עכשיו ויגידו: "אבל זה באמת נגמר סופית, באמת שעשיתי הכל!"
אז אני אשאל אותם שוב: באמת עשית הכל?
בשיטת העבודה של ביירון קייטי ישנם שתי השאלות הכי חשובות שאדם צריך לשאול את עצמו: "האם זו האמת?"
האם אתם יכולים לדעת בוודאות שזו האמת?
לקחת את האגו, גילגלת אותו לצורת כדור ובעטת אותו לעזאזל? למרות הכעסים, עצרתם לחשוב והבנתם שמה שאתם אומרים, פוגע? למרות הכעסים עצרתם ואמרתם מילה טובה? (אני לא מדבר על אמצע ויכוח/ריב. אני מדבר על שעתיים לאחר מכן, ביום למחרת).
מתי עצרתם רגע באמצע היום לשלוח הודעה: "אני מתגעגע לקשר הטוב שהיה בניינו".
מתי הסתכלת עליו ואמרת "אתה ממש חסר לי"?
מתי עצרת רגע במכולת לקנות לה את החטיף שהיא אוהבת?
יותר מזה, מתי עצרת במכולת במיוחד, רק בשביל לקנות לה את החטיף שהיא אוהבת?
יש לך אומץ לעצור ולהגיד לה "לא יודע מה עבר עלי, עשיתי טעות ואני יעשה מה שצריך בכדי שתרצי להשאר לידי"? אם לא היה שם משהו שמוטט אותך זה לא באמת משנה מי מבניכם אשם, ומי מבניכם יהיה הראשון שמוריד את הכפפות.
רק ככה בועטים באגו.
Comentários